הגישה שלי לטיפול נפשי מבוססת על תפיסת עולם מקצועית הומניסטית, מערכתית/אקולוגית ופרגמטית.

אני מאמין גדול ביכולות הפוטנציאליות לריפוי וההתפתחות נפשיים הטמונות בבני אדם, יכולות שניתן לממש בעבודה מכוונת היטב ובהינתן תנאים מתאימים. זכיתי פעמים רבות במהלך שנותיי כמטפל לסייע ולהיות עד לתהליכי מימוש כאלה אצל אחרים וגם אצלי.

חלפו כבר יותר מארבעה עשורים מאז שהתחלתי את דרכי המקצועית בתחום הפסיכותרפיה. לאורך כל התקופה הזאת אני ממשיך ללמוד ולפתח את היכולות שלי לתרום לריפוי ולהתפתחות של אחרים ושל עצמי.​

בנוסף ללמידה במסגרות מקצועיות אקדמיות ואחרות בתחום הפסיכותרפיה, עבודתי מושפעת וניזונה מלימודים שונים שלמדתי במסגרות שאינן אקדמיות ואינן מתחום הפסיכותרפיה – בעיקר לימודים בתחומי המדיטציה וסוגים מגוונים של "עבודה פנימית" משיטות שונות של ה"התפתחות-אישית", ובתחומים הממוקדים בגוף ובתנועה.

כשהתחלתי ללמוד פסיכולוגיה לתואר ראשון (יש לי BA בפסיכולוגיה כחוג ראשי ובמתימטיקה ופילוסופיה כחוגים משניים) לא תכננתי להמשיך לתארים מתקדמים בתחום ולהיות למטפל והיו לי אז תכניות אחרות להמשך דרכי. כבר ידעתי שבני- אדם, נפשם והיחסים ביניהם, זה הנושא שהכי מעניין אותי, אבל היו לי כבר אז (ועדיין יש לי) ביקורות והסתייגויות חריפות כלפי הממסד הפסיכותרפי כפי שהכרתי אותו.

למזלי, לקראת סיום התואר הראשון נחשפתי, כמעט במקרה ולא מתוך לימודי הפסיכולוגיה, לגישות חדשות יותר, אחרות מאלה המסורתיות שהכרתי מלימודיי וששלטו בכיפה אז (ולפחות בארץ, עדיין) בתיאוריות ובפרקטיקות של "בריאות הנפש". גיליתי אז שקיימת "תנועה" חדשה יחסית בשדה הטיפול הנפשי שמוביליה עם השונות ביניהם שותפים לעיקרי הביקורת שכבר הייתה אצלי כלפי המיינסטרים של התחום, ומציעים אלטרנטיבות. חלקים נרחבים מאותה תנועה התכנסו תחת השם: "טיפול משפחתי".

הדברים העיקריים שמצאו חן בעיניי בגישות החדשות בפסיכותרפיה בשונותם מהקונבנציונאלי כללו:

הומניזם – שלילת המדיקליזציה של בעיות רגשיות ובין-אישיות. הכרה בפוטנציאל האנושי הבלתי נדלה. הכרה בהשפעה המגבילה של רדוקציה לאבחנות וסימפטומים. התייחסות למשמעות החיבור האנושי בין המטפל למטופל/ים – המטפל מונכח כאדם ולא רק כמסך נקי להשלכות וטרנספרנס או כמדריך/קואצ'ר טכני

מערכתיות/אקולוגיות – הכרה בכך שהבנת המצוקות שבגינן פונים לטיפול נפשי באופן המיטבי למציאת הדרכים לשיפור, דורשת מחד מיפוי של הפרט כשלם מורכב העשוי מחלקים, כלומר כמערכת שלמה שכוללת תת-מערכות רבות, ומאידך מיפוי של המערכות הבין-אישיות המתמשכות שאליהן אותו פרט משתייך כחלק אורגני – בעיקר משפחתו – ושל הזיקה בין שתי המפות.

פרגמטיות – הכרה בכך ש"הבנה" מהסוג שטיפולים קונבנציונליים רבים חותרים אליה אינה מספיקה או אפילו הכרחית לריפוי והתפתחות, והכרה בערך של חתירה מאורגנת ליעדים. שיפור יכול להגיע כפירות של עבודה מתאימה ייעודית שהושקעה. הכרה בתפקידו האקטיבי של המטפל כמנהיג ומוביל פעיל ומתערב של התהליך הטיפולי.

בעקבות הגילוי שלי את הקיום של אסכולות חדשות כאלה מקריאת ספרים, החלטתי שאני רוצה קריירה של מטפל. נרשמתי ללימודי תואר שני ובהמשך ללימודי תואר שלישי בפסיכולוגיה קלינית  ובמקביל פניתי בהתלהבות לרכישת הכשרה פרטית חוץ-אקדמית בטיפול משפחתי.

הביקורת שהייתה לי על המתרחש בשדה בריאות הנפש בארץ נותרה בעינה ורק קיבלה עוד ועוד חיזוקים ואישושים מניסיוני רב השנים. העיקרים שמצאו חן בעיניי בטיפול משפחתי הם עדיין נר לרגלי – במהלך העשורים של עבודתי כמטפל, מורה ומדריך, נוכחתי שוב ושוב ביתרונות שלהם ברמה המעשית של אפקטיביות.

עם השנים וברוח הגישה המשפחתית, התפתחה אצלי גם שיטת טיפול פרטנית ייחודית. בשנים האחרונות עסקתי בכתיבת ספר שבו אני מציג את השיטה עם מפת הדרכים, הרעיונות והטכניקות שכלולים בה. אני מכנה את השיטה SAT – Self Adoption Therapy.

​