בתקופתנו, במקומותנו, מצוקה נפשית משמעותית מתמשכת, כזאת שצובעת את חווית הקיום האנושי בצבעי כאב רב בחלק גדול מהזמן, היא נחלת הרוב. מעידים על כך הנתונים על כמויות התרופות הפסיכיאטריות הנצרכות, הביקוש לטיפולים נפשיים, התמכרויות לסמים, אבדנות, והשוק הענק של קורסים וסדנאות ושיטות טיפול אלטרנטביות - כניסיון למענה לקושי לשאת את הנטל הרגשי של הקיום.

יש מידה של סבל שהיא חלק מובנה וכנראה בלתי נמנע מחיי אדם, אבל

קיימת אפשרות לתהליך שבו מידת הדומיננטיות של הסבל, הכאב והפחד בהוויה הכוללת, הולכת ופוחתת.

מרגע היוולדנו ועד הגיענו לבגירות, אנו מעוצבים בעיקר על ידי התזונה ההורית שקיבלנו. אנחנו אמנם שונים זה מזה בתכונות מולדות (גנטיקה + תנאים בזמן ההריון והלידה), אבל לגבי הרוב המכריע, השונות הרלבנטית לפסיכותרפיה אינה השונות המולדת, אלא השונות בתזונה שקיבלנו בשנות ילדותנו. מדובר בתזונה במובן הרחב, הכולל את אספקת הצרכים הפיזיים - כמו מזון, מחסה והגנה פיזית, של ביגוד וחפצים נחוצים אחרים, ואת האספקה המנטלית - של מידע, אמונות, והוראה והדרכה ברמות שונות, וכן את האספקה הרגשית - של חום ואהבה, של הערכה, של תשומת לב, תמיכה, עידוד והכלה.

 

לקויות בתזונה, במובנה הצר, בשנות הגדילה - חוסרים באבות מזון חיוניים ונוכחות של חומרים מזיקים או רעילים - עלולות לפגוע בהתפתחות ובבריאות הגופנית של הילד ולהביא לכך שבהגעתו לבגרותו מצבו הגופני יהיה טוב פחות ממה שהיה יכול להיות על פי נתוניו המולדים לו תזונתו הייתה טובה יותר. יתכן שהוא יסבול מבעיות, מגבלות, וכאבים, שהם תוצאה של אותן לקויות בתמהיל התזונה עליה גדל.

בדומה, לקויות בתמהיל התזונה המנטלית והרגשית בילדות,  עלולות לפגוע בהתפתחות ובבריאות הנפשית.

למרבה המזל, נפש האדם היא מאוד פלסטית וניתנת לשינוי ועיצוב מחדש גם בבגרות, בהינתן התנאים המתאימים לכך. לרוב, הפגיעות אינן בלתי-הפיכות. הפציעות יכולות לעבור תהליך ריפוי, מגבלות יכולות להיות מוסרות בתהליך של רכישת יכולות חדשות.

מזה כבר עשרות שנים אני ממוקד  בלמידה ופיתוח של דרכים לקדם ריפוי והתפתחות נפשית אצלי ואצל מטופליי.

​